הפושע הצדיק
היה היה… כך מתחילות האגדות. אולם המקור שממנו שאבתי את הסיפור הזה טוען שאכן זה התרחש במציאות. אולי המקור הוא מהספרות הסופית המשופעת בסיפורים נפלאים.
ובכן, היה היה אי שם בג'ונגלי הודו פושע אכזרי שנהג לשדוד ולרצוח עוברי אורח. זאת הייתה פרנסתו, והוא לא חש שום דבר רע במעשיו. עד שרצח את האדם התשעים ותשעה. פתאום הוא חש במוסר כליות נוראי. המצפון, שעד אז לא היה כלל קיים בתודעתו, התעורר פתאום, והוא החל לסבול מביעותים נוראים, בהם ראה את עצמו מתבשל בייסורי גיהינום מחרידים. החזיון היה כל כך מוחשי, עד שהאיש פסק ממעשיו והחל לחפש איזו דרך להחלץ מהגורל הנורא שחקק לעצמו. מקובל במזרח לחפש אדם, איש מעלה רוחני, הגורו, המייעץ לאנשים כיצד לתקן את דרכיהם. ואכן, אחרי זמן רב של חיפושים נואשים, הגיע אל אדם שהכול הכירו בו כמורה אמיתי.
אולם לפני שהגיע, הורה המורה לאסור על אדם – והוא תיאר בדיוק נמרץ מי עומד להגיע – להיכנס לחצר. הוא ציווה על תלמידיו לגרשו, ולומר לו שהמורה לא מוכן לקבלו.
אולם האיש התעקש, חזיונות הביעותים הלכו והחמירו, הוא שמע יומם ולילה את זעקות קרבנותיו. רוחות המתים עינו אותו יומם ולילה, הוא לא יכול היה לישון לרגע, דעתו הלכה ונטרפה. הוא נואש לחלוטין. הוא הודיע לתלמידי המורה, שאין לו לאן ללכת, שהוא יחכה בחוץ או עד שהמורה יקבלו, או שימות. והחל לצום צום מוחלט, כולל שתייה. אחרי ארבעה ימים התעלף. אזי נכמרו רחמי המורה עליו וציווה להביאו.
"אתה מוכן לעשות כל מה שאצווה עליך"?
"אעשה כל מה שתאמר", התחנן הרוצח.
לקח אותו המורה אל מעמקי הג'ונגל, נעץ באדמה מוט, וציווה עליו: "כאן אתה יושב ולא זז. כל אשר עליך לעשות זה לשנן את שם האלוהים ללא הרף. פעם ביום תלקט את מזונך ממה שאתה מוצא, או שתלך לכפר השכן ותקבץ שם מזון".
הסכים האיש לדבר, התיישב במקום הסימן והחל לשנן את שם האלוהים.
אחרי כמה חדשים של שינון שם האלוהים, חזיונות הביעותים הלכו ופחתו, ואחרי כשנה פסקו כליל.
עברו שנים רבות, האיש לא זז ממקומו גם תחת גשמי המונסון הכבדים, חיות טרף פקדו אותו ונראה היה שהוא עומד להיטרף, אולם הוא לא נע וזע ממקומו. הכפריים חשבו אותו לצדיק נסתר, כמו רבים בהודו הנוטשים את חיי ההבל ומתמסרים לאלוהים.
באחד הימים הורה המלך לסלול דרך בין שתי ערים, והדרך נסללה בג'ונגל בו ישב האיש.
והנה סוללי הדרך מתקדמים ומגיעים בדיוק למקום בו ישב האיש. מאחר ונודע כקדוש המקומי, לא העזו להפריע לו וחיכו עד שיקום להתפנות לצרכיו או שיילך לקבץ את מזונו. אזי, מיהרו וכרתו את העצים סביבו כדי לפלס את הדרך, והמשיכו הלאה. חזר האיש למקומו, ומחמת השתקעותו רבת השנים בשם האלוהים, לא שם לב כלל למה שהתרחש, התיישב במקומו, שהיה כעת בדיוק באמצע הדרך, והמשיך להגות בשם האלוהים. וכך עברו עוד שנים רבות. עוברי האורח נאלצו לעבור סביבו בזהירות רבה, כשהם נדחקים אל הצמחיה העבותה.
והנה, יום אחד מגיע פרש, שליח המלך נושא איגרת אל מפקד העיר השכנה.
הפרש נזף באיש שיזוז ויפנה דרך. אולם האיש, השקוע בשם האלוהים, לא שומע דבר. הפרש, אחד מחיילי המלך, צועק עליו, אולם ללא הועיל. לבסוף נטל את שוטו והצליף באיש.
הצלפת השוט החזירה את האיש לעולם המציאות, וגם עוררה את הרוצח הסמוי בנפשו.
הוא קפץ ממקומו, אחז בחייל, השליכו ארצה מהסוס והרגו במחי יד. לחייל האומלל לא היה שום סיכוי מול הרוצח המיומן באמנות ההריגה. אולם מה שקרה, שהפרש נשא איגרת מטעם המלך, המורה למפקד אותה עיר, להוציא להורג מאה אנשים שנחשדו במרידה במלך.
וכך, כאשר האיש הרג את האדם המאה, הוא הציל מאה אנשים.
חשבונות החובה והזכות בנפשו התאזנו והתאיינו, וכך נגאלה נפשו ממעשי הרצח שביצע, והוא התמזג עם הנשמה האלוהית.
זאת הבעייה הקשה הניצבת בפני המין האנושי, שאיבד כל מודעות ביחס לכך. אין שום מנהיג פוליטי בעולם שיש לו מושג בכך, ושום הסדר ארצי לא יפתור את בעיות המין האנושי, שכולן נובעות מחוסר האיזון השורר בנפשות כל בני האדם. אפשר להעמיק בכך, אבל זה לא הפורום.