על בריאות – א

 

את המאמר הזה חשבתי להקדיש לאחי, ד"ר אברהם בקר, שנפטר לפני שנה בגיל הנאה של 88.

הוא עלה לארץ בשנת 1934, יחד עם הורי וחבריהם שהתכוננו לעלות לארץ ישראל כבר מגיל צעיר. הם הגיעו אחרי הכנה יסודית כולל לימודי עברית מעולים בבית הספר "תרבות" בווילנה. הורי ניסו להתחמק מפולין, נתפסו על ידי משמר הגבול הפולני, ואבי נשלח אחר כבוד לשירות צבאי בצבא הפולני, מה שהתברר לאחר מכן כצעד חיוני מאחר והמדינה בדרך הייתה זקוקה נואשות לחיילים מאומנים. הם הגיעו לקיבוץ מרחביה, שנחשב לקיבוץ "קיצוני" עם אידיאולוגיה סוציאליסטית קשוחה, כולל הפרדת הילדים מהוריהם לבית הילדים, כדי שההורים העמלים יוכלו להתמסר לעבודת בניין המולדת ללא הפרעה. כאשר אחי בן הארבע, הזר והמוזר, לבוש בבגדים משונים, דובר אידיש בא לגן הילדים, קיבלו אותו כך: הילדים הסתדרו בשתי שורות, אחי עבר ביניהם וכל אחד מהם העניק לו סטירה נאה. הכנה קשוחה לחיים האכזריים שנכונו בהמשך. אחרי כמה חודשים הורי וחבריהם הסתלקו משם. בהמשך אחי לחם במלחמת העצמאות וכמעט נהרג בקרבות בתל דן, כפי שסיפר לי. הוא השלים את התואר השני באוניברסיטה העברית בירושלים, בלימודי ביולוגיה מולקולארית, אם אינני טועה. לאחר מכן נסע לפריז כדי להשלים את לימודי הדוקטוראט. כאשר חזר לארץ, וזאת הוא סיפר לי כשנתיים-שלש לפני פטירתו, הסתובב בכל המוסדות האקדמאים כדי למצוא משרה כלשהי. היו אלה שנות החמישים הקשות, בהם חיינו כאן על קצבאות מזון. הוא הקדיש כשנה בחיפושים, וכמעט התקבל לטכניון, אלא שאחד הפרופסורים כנראה שם לו רגל. הוא חזר לצרפת ונשאר שם. התחתן עם יהודיה צרפתיה, הוליד שלושה בנים, שהדבר האחרון שמעניין אותם זה ישראל, וכנראה גם דת ישראל לא מעניינת אותם.

כך איבדנו רבים וטובים שעזבו את הארץ מחמת טיפשות, רשעות ואכזריות. אם היינו מחבקים זה את זה, היינו כאן היום לפחות חמישה עשר מיליון, אם לא יותר.

אני איש עבודה, מלחמה ומוזיקה בין היתר, ומאחר ואינני איש אקדמיה, לא היה לי קשר מעמיק עימו במשך השנים. אולם מדי פעם היינו מדברים, וכמה פעמים חלקתי עימו את הבעיות הבריאותיות שבהם גוף הבשר צריך להתנסות מדי פעם. הייתה לו תמיד תשובה לכל דבר; במשך קרוב לשבעים שנות מחקר והתעמקות בנושא גוף האדם על כל מערכותיו המסובכות, הוא היה מעין אנציקלופדיה חיה של גוף האדם ומחלותיו. הוא מצא פתרונות רבים ויוצאי דופן לבעיות בריאותיות. כנראה שהיה מדען מהשורה הראשונה; איך אני יודע? בביקורו האחרון בארץ נפגש עם אחד מחוקרי הסרטן הבכירים בארץ, ואולי בעולם. הייתי נוכח בפגישה, שהתנהלה בלשון בני אדם, כך שיכולתי להבין במה מדובר. מה שהיה די בולט, שהיו אלה מעין יחסי מורה-תלמיד. חוקר הסרטן היה שואל שאלות ואחי היה עונה.

היו לי לא מעט שיחות סקייפ איתו, שיחות מרתקות שחלקן הוקלטו. אני משתף כאן שיחה אחת שהצבתי ביוטיוב:

https://www.youtube.com/watch?v=WMFpkmuRzuA&t=225s

בשנת 2016 נסעתי במיוחד לצרפת כדי להקליט אותו בווידיאו, שאותן הצבתי בהמשך גם כן ביוטיוב, אולם הוא לא הרגיש בנוח להרצות מול מצלמה וזה לא נמשך.

בשיחה הזאת המובאת למטה, אחי מדבר באנגלית על וויטמין D, בבית הנופש שהם קנו ביער פונטנבלו שבצרפת.

https://www.youtube.com/watch?v=Wylg0Hdvmso

לצערי השיחות האלו לא נמשכו במתכונת הזאת, ומה שאפשר היה להעמיק וללבן רבדים שנסתרים בדרך כלל מעינינו, לא התבצע. בכל אופן, אנו עדים לאדם צלול ועירני כמעט עד יומו האחרון, נראה צעיר מגילו ובדרך כלל די בריא. דלתו הייתה פתוחה בפני כל מי שנזקק לייעוץ, ללא תשלום, הגם שיכול היה להתפרנס רק מייעוץ. מדי פעם כאשר אחד מידידי סיפר לי על בעיותיו הרפואיות וסיפרתי לו על כך, הוא ביקש שאשלח לו את הדוח הרפואי והוא היה מביע את דעתו. מצד אחד אני מצטער שאיש כזה הלך מאיתנו כאשר יכול היה להעניק לנו עוד מתנות רבות, אולם מצד שני, אני שמח בעבור אלו שמהלך חייהם בעולם הארצי כוון לא רק להשרדות האישית ולטיפוח העצמיות, אלא גם במחשבה אודות הזולת וכיצד להקל עליהם. אני יודע ומשוכנע שאלו ההולכים בנתיב השירות, יזכו למהלכי חיים נוספים טובים וברוכים יותר.

בהמשך אביא לכם סידרת מאמרים אודות רפואה ובעיות רפואיות שהצלחתי להתגבר עליהן בשיטות שמחוץ לרפואה המקובלת, רובן באמצעות העצות שאחי נתן לי, שהרפואה המקובלת לא מכירה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *