קין והבל. האדם הגשמי מול האדם הרוחי.
בראשית פרק ד וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה. וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל; וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.
קין – האספקט הגשמי של האדם. הבל הוא האספקט הרוחי. הצליל של השמות מרמז על המהות הפנימית – קין נשמע קשה ומחוספס, הבל קל ואוורירי. למעשה שתי המהויות האלו צפונות בקרבנו, והמשימה היא שהאספקט הרוחי – הבל שבתוכנו, יתעלה מעל האספקט הגשמי – קין שבתוכנו. קין הוא למעשה הפן הגס והגולמי שבתוכנו, והמאפיין אותו הוא חוסר יושר, עקמומיות, אכזריות ואטימות. מהיכן באו התכונות האלו?
הרי מה שמאפיין את הבורא – האלוהים – זה למעשה ההיפוך של כל התכונות האלו.
קין מייצג את התת מודע, הבל מייצג את התודעה הערה, השואפת אל מצב השלימות. קין מונע בכוח אינסטינקטים בראשיתיים, חייתיים, את הבל מניע כוח ההיגיון וחכמה. את התת מודע אפשר לכנות כחושך או רוע, את התודעה הערה כאור או טוב.
תודעת קין היא פרי המאמצים הגסים של היישות האינדיבידואלית להשגת תודעה – המאמצים האלו המשוללים חוכמה רוחית יוצרים משקעים קשים וחשוכים במעמקי התת מודע, ומשפיעים ומקרינים על התודעה הערה של האדם. זהו תהליך טבעי במהלך האבולוציה הרוחית.
הרוע הינו חיוני להשגת הטוב, כפי שהזבל חיוני לטיפוח הוורדים. ללא זבל, לא יתנו הוורדים את פרחיהם הנפלאים. עודף של זבל ישמיד את הצמחים. אם כל העולם היה טוב בלבד, לא ניתן היה להגיע לתודעת-על, שזאת תכלית הבריאה. מצב שבו כולם שבעים, לבושים ובעלי קורת גג, ללא שום תכלית רוחית, עלול להביא למצב של אנוכיות מוחלטת, שהוא למעשה פיסגת הרוע. כך שהמאבק בין אור לחושך, בין טוב לרע, בין התת מודע למודע, הינו מחוייב המציאות.
בתפיסות מסויימות המאבק הזה מתבטא במאבקים חמושים בין קבוצות של בני אדם. זוהי תפיסה שגויה של המאבק הזה. והתפיסה השגויה הזאת נובעת כיוון שבני האור, אנשי הבל, אינם מסוגלים לפעול באופן אחיד ומרוכז כדי לכונן מצפן רוחי עלי אדמות שיכווין את מהלכי הבריאה.
המאבק הנצחי בין קין והבל, בין אור לחושך, הוא המאבק הפנימי המתחולל בנפש כל אחד מאיתנו.
התכונות הרעות, או נכון יותר לכנותן כהיפוך מהאלוהי, ואם נדייק, – העדר האלוהיות מהחיים – נובעות בעת שהאדם מפנה פניו עורף למטרת הבריאה ומתמקד בבריאה הפיזית כמטרה. בחירה זאת מחוללת את תופעת הנבדלות והופכת אותו לאנוכי. התכונות הרעות הריהן כחורים שחורים בבריאה, הפועלים בדומה לסופת ציקלון המסתחררת ללא שליטה והורסת את כל הנקלע בדרכה. אדם בעל תודעת-קין איננו מקפיד על אמירת האמת. הבל איננו משקר לעולם; הוא טועה, כמו כל אדם, אולם אין לו בעיה להתנצל ולתקן את המעוות. קין אף פעם לא מתנצל, הוא זורק אחריות, ממציא איזה סיפור מתוחכם כדי להתחמק מתוצאות מעשיו. כל עצם קיומו של ספר החוקים נובע מתודעת קין. קין מחולל עוולות ולא מתקן. מאחר ורוב בני האדם שרויים בתודעת קין, החברה מוכרחה לחוקק חוקים כדי שאפשר יהיה להתקיים יחדיו בצורה סבירה. מהות החוקים הפחדה וענישה. עונש הוא כלי להטלת השפלות, ייסורים, עגמת נפש, מלקות, קטיעת איברים ושאר שיטות אכזריות להענשת העבריין. כדי שלא להיתפס ולהתחמק מעונש, קין חייב לפתח ולטפח שכל חריף וערמומי. קין יכול להיות אדם אינטליגנטי ביותר. הבל, לעומת זאת, מאחר וביסודו הינו אדם פשוט ותמים, איננו מחוייב לפתח אינטליגנציה חדה כזאת. זוהי אחת המלכודות שנופלים אליהן הנבערים מדעת-עליון; בני האדם סוגדים לאינטלקט, ומעדיפים אדם בעל שכל רב גם אם הוא עקמומי, על פני אדם בעל שכל בינוני ויושרה גבוהה. אולם הקוסמוס בנוי בצורה כזאת שאדם הדבק בתודעת–קין חייב להיכשל. בסופו של דבר אדם כזה מתייאש, ואז הוא עשוי לחולל בקרבו את ההתמרה לתודעת-הבל. אין זה תהליך פשוט, ואם אנו יוצאים מההנחה שמוקד-תודעה איננו נכחד לעולם, כך שאותו מוקד-תודעה שב ומתגשם בגוף אדם, הרי אם אנו בוחרים לחיות בתודעת-קין רבבות שנים, ברור הדבר שתודעה כזאת מקובעת בנפש כמסמר חלוד בעץ הצליבה העצמית, ודרוש מתווך כדי לעקור את המסמר.
אדם בעל תודעת-הבל המתמיד בהגשמת אותם ערכים נעלים, למרות הכשלונות, הייסורים וההשפלות, עשוי להגיע לשלב בו הוא מהווה דוגמה ומופת לבני אדם אחרים הדבקים בתודעת קין. הם מתחילים לחוש שהאדם הזה מסמל משהו שהם כמהים לו עמוק בתוך נפשם. אדם כזה מקרין טוב, חסד ורחמים. הוא עשוי להיות וותרן ונוח. הוא נמצא במצב גן העדן – בה בשעה שקין שרוי בגיהינום הפנימי שהוא ברא לעצמו. הבל ממוקד בתודעת-העל השייכת לחוג יהווה-אלוהים. כאשר סוף סוף מחליט האדם בעל תודעת-קין לחולל את השינוי הפנימי, הכישורים הנפשיים אותם פיתח, כמו אינטליגנציה חריפה, קור רוח, ערמומיות וכן הלאה, יכולים להיות כלי שירות מצויינים בתודעת הבל. למעשה תודעת-קין ותודעת-הבל מעורבבות בנפש כולנו, במידה כזאת או אחרת, לכן אל לנו לכעוס על קין, במיוחד אם אנו כבר מחזיקים בתודעת-הבל. זה איננו תהליך פשוט להגיע לתודעת-הבל מושלמת, ועד לשלב האחרון יש בה סיגים של תודעת-קין; זה נכון לגבי כל אדם ואדם.
אנחנו השואפים להתמקד בתודעת-העל הזאת, מחוייבים להביא את המסר לא על ידי הרצאות ומלל, אלא כדוגמא אישית. כדי להצליח בכך עלי אדמות עלינו ללמוד לעבוד כצוות הרמוני.
ג וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה–לַיהוָה. ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ. ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. ז הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ. ח וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.
האספקט הגשמי של האדם משתרר על האספקט הרוחי ולכאורה הורג אותו. יהווה-אלוהים – המייצג את חוג היישויות בעלות דעת-על המנהיגות בשלב זה את המין האנושי, מדריך את קין ומזהיר אותו. הוא איננו אומר דבר להבל – איננו מזהיר אותו מפני מזימותיו של קין. הבל שייך למעשה לחוג יהווה-אלוהים, כך שאין צורך שהוא יזהיר את עצמו. אם כך, מה מתרחש כאן? אדם או יישות בעלי תודעת על יכולים לצפות את העלול להתרחש – המבנה הנפשי הפנימי של כל אדם פתוח בפניהם, והם יכולים לראות מהם הכוחות הפנימיים בפועלים בנפש האדם וכופים את התנהגותו.
קין והבל הם פרינציפ קוסמי – אפשר להתבונן בתופעה הזאת כשני מרכיבים בנפשנו – הפן החומרי והפן הרוחי הקיימים בכל אחד ואחד, וגם כשני בני אדם נפרדים, שאחת מהתכונות האלו שולטת בנפש האדם בעוצמה ומדריכה את פעולות האדם. כעיקרון, תודעת קין מהווה את הקיום הארצי, מסמלת את האדם שמבטו נעוץ בהשגים הארציים, בה בשעה שהבל מייצג את התודעה הממוקדת בחוג יהווה-אלוהים, ורואה בכך את יעד הבריאה, ואת ההשגים החומריים כמנוף לפיתוח יכולות רוחיות ורוחניות, ולא כמטרה. אנו נעסוק בתופעה הזאת בהמשך, ונתבונן בכך מזוויות שונות.
קין והבל מעלים קרבן ליהוה-אלוהים. קין מעלה מנחה מפירות האדמה – צמחים; הבל מקריב בעלי חיים, שוחט אותם וצולה על האש. לכאורה קין נראה כאן כמי ששומר על הציווי העתיק בתורה המורה על צמחונות, הוא הטוב, לכאורה. אולם אם נתבונן לעומק הדברים, מזווית הראייה של עבודה פנימית, הסיפור הזה מסמל למעשה את האפשרויות לעבודה הפנימית של האדם ביחס לתהליכי הבריאה. כפי שאמרנו למעלה, תהליכי הבריאה מחוללים בנפשנו רשמים, המשולים לצמחים ולבעלי החיים אותם אנו רואים סביבנו. כל מה שקיים הינו פרי המחשבות והמעשים שלנו; אלו נחקקים במחשכי התת מודע ומקרינים על התודעה הערה. חוויות חלשות ורופפות דומות לצמחים – חוויות רבות עוצמה ויצריות דומות לבעלי החיים. למעשה כל היצורים האלו נמצאים בתוכנו, ועלינו ללמוד כיצד לטפל בהם, "לחנכם" ולהשמידם כדי שנפעל באופן חופשי. הטיפול ברשמים הרופפים, המשולים לצמחים, איננו מוחק את המשקעים הרציניים שבנפשותינו, וכך "בעלי החיים" אותם בראנו בנפשותינו ממשיכים לפעול ולהפריע. עלינו ללמוד כיצד לאלף ול"שחוט" בבוא העת את המשקעים האלו.
קין והבל בספר היובלים
פרופסור רחל אליאור:
אינני זוכרת היכן כתבתי אבל בספר היובלים בפרק ד כתוב: בפסוקים 2-6: ״ובאחד ליובל השלישי הרג קין את הבל כי קיבלנו מידו את קורבנו ומיד קין לא קיבלנו. וימיתו בשדה ויזעק דמו מן האדמה אל השמים בזעקו כי הומת. ויוכח אלוהים את קין על הבל כי המיתו וארכה נתן לו על פני האדמה מפני דם אחיו, ויקלל אותו על האדמה. על כן נכתב על לוחות השמים ארור המכה את רעהו בסתר ויאמרו כל הרואים אמן. ואיש אשר ראה ולא אמר יהיה ארור כמוהו. על כן אנחנו מעידים בבואנו לפני ה' אלוהינו על כול החטאים אשר יעשו בשמים ובארץ ובאור ובחושך ובכל" (ד: 2-6) "ובקץ היובל הזה הומת קין אחריו בשנה ההיא . ויפול ביתו עליו וימות בביתו ויומת באבניו כי באבן המית את הבל ובאבן הומת, במשפט צדק׳ (פרק ד, פסוק 31) הנוסח הוא ממהדורת ספר היובלים של כנה ורמן, ירושלים תשע"ה
*************
עבודתו של קין הינה חלקית ושטחית – הבל פועל באופן מעמיק ויסודי. לכן עבודתו של הבל מתקבלת על ידי חוג יהוה-אלוהים, בה בשעה שעבודתו של קין איננה מספקת. העבודה של הבל מחוללת אנרגיה טהורה בעלת ריח ניחוח, בה בשעה שהאנרגיה המתחוללת מעבודתו של קין איננה טהורה וריחה אינו נעים, כיוון שתמיד נשארים משקעים רקובים במעמקי הנפש.
עבודתנו עלי אדמות היא המנחה אותה אנו מעלים בפני חוג יהוה-אלוהים. כאשר אנו פועלים, מתחוללת אנרגיה, והאנרגיה הזאת משמשת את צרכי האבולוציה הקוסמית. האחריות המוטלת על המין האנושי היא לחולל את האנרגיות האלו. קין עובד אדמה – הוא רואה את המטרה בהשבחת עולם המינראלים, עליהם נשענת ממלכת הצמחים, לטובת המין האנושי. הבל פועל ברמה גבוהה יותר – בעולם בעלי החיים – המהווים למעשה את פיסגת הבריאה, ואשר אותם על המין האנושי להדריך ולרומם את רמת תודעתם, כדי שרמת תודעה זאת תגיע בהקדם לרמת התודעה האנושית. זאת מטרתו של האדם – האדם הוא למעשה הפרינציפ הראשוני והיסודי בבריאה, ואיננו תוצאת הבריאה. הבעיה של האדם, היכן הוא עומד במערכת האבולוציונית-הרוחית, ומהו יחסו האישי אל הסובב אותו.
אדם הוא החוליה המקשרת בין הרוחי לחמרי – נפילתו של אדם אל החומר חסמה את הקשר שבין הרוח לחומר. החוליה החסרה באבולוציה איננה סוג של קוף אלא אדם במשמעותו הרוחית.
חוג יהוה-אלוהים הוא למעשה מעין מראה המציגה בפני האדם את מבנהו הפנימי כמות שהוא – זאת חווייה קשה מאוד לצפייה בשלב הילדותי הנוכחי בו נמצא האדם. יהוה-אלוהים ממלא את תפקיד האב-העליון של הבריאה, כראש המין האנושי. כאשר קין מתבונן במראה, הוא נוכח לדעת כי דרכו איננה מתקבלת – הוא איננו פוסע בשביל הנכון ביעד להשגת תודעת-על, שהיא מטרת הבריאה. הוא שואף להשיג את מטרותיו מכוח ההישגים הארציים. הוא עובד קשה מאוד כדי להגשים את מאווייו, אולם הוא תמיד נכשל. זה ממלא את נפשו בכעס ובזעם, אותו הוא מפנה אל האובייקט שלכאורה פוסע בדרך הנכונה. בתפיסתו הילדותית, הוא שואף להרוס את היעד אותו "אוהב" האב העליון.
ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. י וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה. יא וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. יב כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ. יג וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-יְהוָה: גָּדוֹל עֲוֹנִי, מִנְּשֹׂא.
מהו חטא? בעברית משמעות המילה חטא הוא החטאת המטרה, ומהי המטרה? המטרה היא ההתמקדות של התודעה ברוחי. ההתמקדות בגשמי בלבד הוא הגורם לכל הבעיות האנושיות. הארץ היא חשובה, אולם לא כמטרה, אלא כאמצעי, כפיגום המשמש לבניית הבית, ובתום העבודה יש לפרקו. יהוה-אלוהים לא יודע מה קרה להבל? הרי הבל שייך לחוג הנעלה הזה, החוג של בעלי תודעת-על יודע את כל מה שמתרחש, אולם מאפשר לדברים להתרחש. הבל מודע לצפוי להתרחש, והוא למעשה מקריב את עצמו כדי לאפשר לתהליכי הבריאה להתמשך, גם כאשר בני האדם החליטו להרוס את עצמם מהבחינה הרוחית, דבר שיביא להכחדתם. נדון בהמשך בתופעה הזאת של הקרבת קרבנות, ומה המשמעות של הדבר מהבחינה הרוחית. אפשר לעיין בהמשך במה שנאמר אודות עקידת יצחק.
מה שאנו עוסקים בו כעת, הינו נושא עמוק מאוד, ומה שאני מנסה להביע כאן, איננו מספק, ולמען האמת, שטחי במידה מסויימת. אני מודע לכך שאינני מסוגל להביע את מה שאני באמת חש לעומק הדברים, לתודעה ולשפה אין את היכולת הזאת. אני מנסה לעורר כאן מחשבה ולהתבונן עמוק יותר בנפשותינו, להתבונן במראה "חסרת הרחמים", להתבגר ולקחת אחריות רוחית. רק כאשר אנו לוקחים אחריות רוחית, תתברר משמעות הדברים שהתורה אומרת כאן.
************
יד הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ, אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל-מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי.
בני האדם, שגרשו את עצמם מתודעת גן העדן ושקעו לרמת המינראלים – מהבחינה התודעתית – מגרשים את עצמם גם מהרמה הזאת – ולמעשה איבדו כל תפקיד באבולוציה הרוחית.
שוב עלינו להסתכל בדברים כהשתקפות במראה – אותה מספק לנו חוג יהווה-אלוהים. אלוהים לא גרש מעולם את בני האדם מהמצב העדני – זוהי תוצאה של הבחירה החופשית המתאפשרת בספירה זאת, וזאת הייתה בחירה מודעת של בני האדם. אובדן מיקוד התודעה במטרת הבריאה, הינה למעשה סימפטום של מחלת נפש. המבנה הנפשי הפנימי משול לפירמידה שנדבכה התחתון הוא הגוף הפיזי, לאחר מכן הנדבך הרגשי, מעליו הנדבך השכלי, ומעליהם הקודקוד שהינו המוקד הרוחי של האדם. בני האדם הפכו את הפירמידה הזאת על פניה, וכך הנדבך הגשמי נמצא למעלה, והמוקד העליון נקבר מתחת. זאת הסיבה למחלות הנפש וההתנהגות המופרעת של בני האדם לכל אורך מהלכי היסטוריה.
טו וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה, לָכֵן כָּל-הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם, יֻקָּם; וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ.
שבעתיים הוא ביטוי לדבר המוכפל פי שבעה, אולם אפשר גם לראות שהדבר מתייחס לתקופת פעילות, שלה בדרך כלל שבע תקופות, כמו שבעת ימי הבריאה בפרק הראשון. משמעות הדבר כאן שנקמה גורמת לתגובת נגד, ותגובת הנגד דורשת תגובת נגד, עד אין סוף. בני האדם נלכדו במעגל קסמים שאין ממנו מוצא – אדם שנגרם לו עוול דורש להעניש את האשם, והאדם שהענישו אותו הטינה שבקרבו רק מתעצמת, והוא מחפש נקמה; וכך בני האדם עלי אדמות נעים במעגלי שנאה הדדיים שאינם מסתיימים. כאשר אנו נוקמים במי שאנו רואים אותו כאשם בפשע, איננו סוגרים את המעגל, כיוון שהאדם אותו אנו מאשימים רואה הצדקה במעשיו – הוא למעשה נקם במי שפגע בו מקודם, והמשך מעגל הפגיעה והנקמה שב וחוזר כמעגל קסמים שאין לו סוף, וכך הרוע הולך ומתעצם ללא גבול.
בהמשך נראה שוב ושוב את זוגות האחים האלו: יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו, משה ועם ישראל, הנביאים והשבטים, והלאה והלאה לכל אורך הדורות.
האדם שבחר בתודעת קין, דן את עצמו לשוב ולהיוולד בספירה הארצית ללא מטרה, ללא תכלית עד סוף כל הדורות. זאת המשמעות של לנוע ולנוד בארץ. תודעה המרוכזת בהשגים חמריים, נועלת את מהלך הנשמה, האינדיבידואל, לספירה החומרית, וכך האדם נלכד בבערות השטופה בייסורים ללא מוצא. וכל זה מכח הבחירה החופשית, שהיא יסוד מוסד בבריאה. כל אשר עלינו לעשות זה למקד את המבט הפנימי על הערכים הנעלים המוקרנים מ"חוג" יהוה אלוהים המזמין את כולנו להצטרף אליו, כאשר נחליט להתמיר את תודעת קין בתודעת הבל. מהרגע שהחלטנו את ההחלטה הזאת ואנו נצמדים אליה בכל מחיר, מובטח לנו שנצטרף לחוג הנעלה הזה וסבלותינו עלי אדמות ייתמו.