תהליך שיקום האנושות

בראשית פרק ט

א וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ. ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. ג כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל. ד אַךְ-בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. ה וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו–אֶדְרֹשׁ, אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם. ו שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם. ז וְאַתֶּם, פְּרוּ וּרְבוּ; שִׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּרְבוּ-בָהּ.

 

לאחר החורבן של החיים עלי אדמות באמצעות המבול, מתחיל שלב השיקום. בני האדם מקבלים מדריך בסיסי להתנהגות נאותה עלי אדמות. אולם אלו רק קווים מנחים כלליים, עדיין לא הונח הבסיס למנגנון הפעולה של המעגלים הרוחיים.

במצב גן העדן התודעתי, לא היה צורך בשום מדריך התנהגותי. כאשר האינדיבידואלים פועלים בהרמוניה ללא שום אינטרס אישי, כאשר טובת הכלל קודמת לעצמם, הרי שברור מה שיש לעשות. אני אוהב תמיד את דוגמת התזמורת – הנגנים שכולם מסורים להפקה נכונה של המוזיקה, נשמעים להנחיות המנצח, לא מתווכחים, מקשיבים זה לזה, שמים את האגו בצד וכך מופקת המוזיקה. גם במצב גן העדן יש מנצח – או נקודת פוקוס אליה אנו מתכוונים. כך פועל כל היקום – לאטום יש נקודת מרכז סביבה חגים החלקיקים. למערכת השמש, השמש היא המרכז סביבו חגות הפלנטות. אין לשמש שום אינטרס – היא מקרינה את חום אהבה בשווה לכולם. אנחנו לא רואים "כוכב רע" השרוי כל העת בחושך. כל עוד לא נחזור לתודעה הזאת, הרי שאנו דנים את עצמנו לגיהינום בלתי פוסק. כך נראה העולם בו אנו חיים כרגע – אנו נעים כל העת מאסון אחד למשנהו. נטישת גן העדן התודעתי בראה את תופעת המחלות והמוות.

למעשה ההנהגה הרוחית של המין האנושי מתייאשת מהמין האנושי – יצר לב האדם רע מנעוריו – בני האדם אינם מסוגלים עוד לפורר את המשקעים במחשכי התת מודע, והם מתנהגים למעשה כמו חיות מדברות. הם טורפים בעלי חיים למאכל, וכך למעשה בני האדם שוקעים במעגל ייסורים שאין לו מוצא – הייסורים אותם מטילים בני האדם על בעלי החיים שאותם הם אוכלים, הופכים למבנה נפשי מובנה בקרבם. ייסורים מולידים ייסורים, והדרך היחידה לצאת מהמעגל האכזרי הוא לשקם את המעגלים הרוחיים. אידיאל התזונה הצמחונית איננו הפיתרון – הבעיה היא לא עם מה שנכנס לתוכנו דרך הפה, אלא מה שמצטבר בתוך המערכות הנפשיות כתוצאה של פעילות אנוכית ונבערת.

שִׁרְצוּ בָאָרֶץ – בני האדם הפכו לשרצים מדברים. אנו רואים בתוך המילה שרץ מסתתר יצר. אדם שהיצר גובר בו איננו אלא יצור – שרץ.

מערכת ההוראות הזאת מהווה ברירת מחדל – עדיף שיתקיים מין אנושי בצורה מעוותת המתפקד באופן חלקי המחולל סבל וייסורים לעצמו ולבריאה, מאשר למחוק את כל הבריאה. מחיקה כללית של הבריאה, לא תאפשר כלל ייסורים, אולם המסע הרוחי של האינדיבידואלים אל מטרת הבריאה לא יוכל להתרחש. בכל אופן, אנו חייבים להבין כי הייסורים הכבירים עלי אדמות הינם עדות לכך שהמעגלים הרוחיים בהנהגת אנשי הבל אינם מתפקדים, או שמתפקדים באופן חלקי ביותר. גם בתוך הגיהינום אותו בראנו לעצמנו עלי אדמות, קיימים בני אדם המתעלים מעל עצמם, מתגברים על כוחות החושך הפנימיים, ומשיגים רמות תודעה עילאיות, בדרך לתודעת "יום השבת" – שהיא מטרת הבריאה. פעילות הארמונית מאוחדת.

העובדה שהבריאה ממשיכה להתנהל למרות כל תחלואיה, היא קודם כל עדות לקיומה של הנהגה רוחית לעולם, המאפשרת לאלו החפצים בכך להמשיך ולהתקדם אל מטרת הבריאה. ואלו שהפנו את פניהם לכיוון ההפוך, עליהם לשאת בתוצאות.

 

 

בראשית פרק יא

א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. ה וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. ז הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם–אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.

 

תהליך התפוררות המין האנושי לגופים עויינים. אנו רואים שהנסיון לשקם את המין האנושי כשל בראשיתו, כיוון שאיננו פועלים מכוח חכמה רוחנית, אותה אמורים להנהיג בני-הבל. כאמור במאמר הקודם על קין והבל אני דן בהבדלים הפסיכולוגיים שבין שני "האחים" – אנו אמורים להתמיר את תודעת קין הארצית לתודעת הבל הנעלה. בני האדם חיו עד כה כמשפחה אחת, או לפחות חשו באחדות מסויימת, אולם מוקד מבטם היה כעת כמעט אך ורק ההצלחה בעולם החומרי, שסימלו הוא המגדל שראשו בשמים. בני האדם עסוקים בבניית מערכות המנותקות מהתכנית הקוסמית, ודינם של מגדלים אלו לקרוס. הכישלונות הבלתי פוסקים של בני האדם, כאשר הם מטיחים זה בזה האשמות, החל לפורר את האחדות המסוימת ששררה בין בני האדם, והם החלו להתארגן בגופים שבטיים, לאומיים ואימפריאליים העוינים זה את זה. מתי זה התרחש בציר הזמן, איננו יודעים, אולם כל הממצאים מעידים שכך מתרחשים הדברים מקדמת דנא. בני האדם מתקוטטים ללא הרף ביניהם משחר התיעוד ההיסטורי, שאינו אלא תיעוד של מחלוקות, שנאות ומלחמות.

תהליך בנייה של מגדל (המסמל כל תהליך בנייה ארצי) דורש חכמות רבות, כמו מתמטיקה, ארכיטקטורה, מדעי האבן, העץ והמתכות, אמנות וכן הלאה. כל אלו עשויים לפתח באדם כישורים שכליים היכולים לשמש בתהליך של השגת תודעת-על, אולם גם כאשר כישורים שכליים אלה מגיעים אל פסגתם, אין זאת תודעת-על. כאן נוצרה בעיה נוספת – בני האדם החלו לשגות ולראות בפיתוח האינטלקט בלבדו כיעד; הם החלו לסגוד לאנשים בעלי כישורים שכליים יוצאי דופן. אולם אין שום יכולת שכלית העשויה לפתור את מסתרי הבריאה, כך שגם הדרך הזאת נידונה לכישלון, ומאחר ושכלם של בני האדם איננו תחת הפיקוח של יישויות בעלות תודעת-על, הרי ששכל כזה ממיט בדרך כלל אסונות על המין האנושי, בצורה של פיתוח מכשירים המשמשים להשתלטות מלחמתית של קבוצה אחת על השניה, לשיעבוד הקבוצה החלשה לצרכים האנוכיים של הקבוצה החזקה, שכל מעייניה לפתח אמצעים ויכולות כדי לשלוט בקבוצות אחרות. כפי שההיסטוריה מעידה – כל המאמצים האלו נידונו לכישלון. כל הממלכות והאימפריות קרסו, וכך יהיה גורלן של כל הממלכות והאימפריות שבני האדם בונים בדם ליבם.

למעשה, כל מה שבני האדם עושים במצב הנוכחי זה לאנוס את החומרים לתבנית מלאכותית שברא השכל האנושי המנותק מהשכל הקוסמי. החומרים שואפים לחזור למצבם הקודם, החופשי מכל כפייה, ולכן כל מה שבני האדם בונים, מתחיל מיד להתפרק ודורש כל העת אחזקה בלתי פוסקת.

הגוף הגשמי, שנוצר מכוח שכל עליון, מתחזק את עצמו ללא שום קושי תקופות ארוכות, ומסוגל להתקיים מאות ואלפי שנים. הרשומות ההיסטוריות העתיקות מעידות על כך, וגם אנו מוצאים כיום גופים של בעלי חיים וצמחים הקיימים מאות ואלפי שנים. כאשר האדם הסיט את מבטו ממוקד תכלית הבריאה, אזי האלמנטים המרכיבים את גופו חשו כי הם אינם פועלים עוד מכוח אהבה, אלא מכפייה. הם חשים שהם משרתים יישות אנוכית, הדואגת רק לעצמה ולא לבריאה, וכך החל תהליך התפוררות הגוף האנושי, הלוקה במחלות לאין ספור.

דבר זה מעלה שאלה אחרת – האם אדם בעל רמה רוחית נעלה, איש צדיק וחסיד אמיתי, שחי כל כולו למען הבריאה, אדם חסר אנוכיות, שכל מעשיו לטובת הבריות – האם בריאותו תקינה כל העת וחייו ארוכים ומאושרים? אנחנו רואים שגם אנשים כאלה סובלים וחולים כמו כולם, ולעתים קרובות, סבלם גדול יותר. לכאורה האלמנטים המרכיבים את גופו של אדם כזה מאושרים להשתתף באווירה הנעלה שהוא משרה, ואין ספק שהאלמנטים האלו גורלם מהבחינה של האבולוציה הרוחית טוב בהרבה מאלה שנאלצים להרכיב את גופו של אדם רע ומרושע, אגואיסט ומנוול החושב רק על עצמו. כל המין האנושי הינו למעשה מקשה אחת, ותחושת הנבדלות והאנוכיות שכולנו חשים בה, הינה מזוייפת. למעשה אדם נעלה כזה לוקח על עצמו את העול והאחריות לגורל חבריו בני המין האנושי, ובהיותו מומחה בטיפול במשקעי מחשכי תת המודע, הוא יודע כיצד לסייע באופן נסתר לבני אדם אחרים, שאין להם שמץ של מושג בדברים האלו. כאשר אנו מגיעים לשלב שבו אנו יודעים כיצד לטפל במשקעי התת מודע של בני אדם אחרים, הרי שהתהליך הזה כרוך בייסורים. למעשה מחשכי התת מודע הינם מאגרים של כל הייסורים בהם התנסינו במהלכי האבולוציה המשתרעים לאורך דורות רבים מאוד, ולמעשה משחר הבריאה, וכך כל מי שיודע לטפל בכך, לוקח על עצמו את הייסורים האלו. הנושא הזה מעלה שאלות רבות ומורכבות, שהתשובה עליהן איננה פשוטה וחד משמעית. כדי להבין זאת לעומק, חייב האדם שתהיה לו תודעת-על, ובכוח תודעה כזאת הוא מסוגל להתבונן באדם לאורך מהלכי האבולוציה, המשתרעים לאורך מיליארדי שנים, דבר ששום אדם, מוכשר ככל שיהיה, איננו מסוגל לו. עם כל הכבוד לחכמי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, שאין ספק שרבים מהם טובים וראויים ועושים כמיטב יכולתם, אולם אין להם את הידע הזה, אלא אם כן זכו במהלך האבולוציה הפרטי שלהם להתוודע לאדם בעל תודעת-על, שממנו ספגו את התובנות האלו, ואולי גם זכו להדרכה והכוונה אישית ממנו. זה ידע שנקנה מכוח של חווייה אישית, ולא באמצעות לימוד עיוני, תיאורטי.

כל מה שקיים מכוח כפייה שואף לחזור למצבו הראשוני.