על הכותל

 

בשנת 1969 סיימתי את השירות הצבאי ולאחריו התחלתי לשרת במשטרת ישראל כאיש קשר. הייתי תורן הנפה במגרש הרוסים, שם היינו אמורים לעשות משמרות מסביב לשעון, כמובן. מדי פעם המשמרת הייתה מסתיימת אחרי חצות, או מאוחר יותר, ואז היינו הולכים לשוטט בסימטאות העיר העתיקה. הייתה אז מאפייה של בייגלך עגולים וקטנים, היינו קונים חבילה לוהטת קשורה עם חוט, בטעם שאין היום. בסוף היינו מגיעים לכותל, לפעמים. אני זוכר את הפעם הראשונה שהגעתי לכותל – היה זה מוקדם מאוד בבוקר, אולי עם הזריחה. כשהגעתי לשם, חשתי בצער עמוק ביותר ששוכן על המקום, מין כאב של אם שאיבדה את בנה. פעם אחרת כשהגעתי לשם, ותמיד היו מתפללים ברחבה, בא איש חרדי, והחל לצעוק על כולם צעקות איומות – "מה אתם מתפללים לאבנים? מה זה הדבר הזה? עובדי אלילים!" או משהו בסיגנון כזה.

עליתי על ההר פעמים רבות, ובזמנו אפשר היה גם להיכנס למסגדים. חיפשתי אם יש שם משהו מיוחד, אבל לא מצאתי. מיסטיקנים אומרים שיש מעין מערבולת של אור זהב מעל ירושלים, אבל אני לא ממש מבין בזה.

בשנות השמונים נוצר לי קשר עם אחת המשפחות הערביות המכובדות ביותר במזרח ירושלים. אנשים צנועים וישרים. הייתי קונה במפעל שלהם הצנוע בעיר העתיקה, מוצרים לעבודות שהייתי מספק. מדי פעם הייתי מעסיק מישהו מהם בעבודותי, שעסקו במקצועות הבניין השונים. יום אחד אמר לי ראש המשפחה, החאג', כאשר באתי בבוקר לקחת את בנו לעבודה, שהוא הבן שלי ולא שלו.

ב-1996 פתחו את מנהרות הכותל, ובעקבות כך פרצו מהומות דמים בהר הבית, בשטחי הרשות הפלסטינית, וזה כמובן הקרין על כל העולם המוסלמי. נהרגו ונפצעו עשרות אנשים משני הצדדים. כדי לפייס את הערבים הזועמים, החליטה הממשלה לאפשר לשלטונות הווקף המוסלמי להפוך למסגד את מה שמכונה אורוות שלמה, שזה למעשה מבנה ענק תת קרקעי בהר הבית, כנראה מתקופת הצלבנים.

נכנס לי רעיון לראש שאני רוצה לבוא ולראות במה מדובר. אבל הר הבית סגור, מהומות, הרוגים, בלגן, אבל אני מחליט שאני מוצא דרך לשם, וכמובן שאין לי שום קשרים עם השלטונות, סתם איזה טר"ש פשוט. פניתי לידידי במזרח ירושלים, ושאלתי אותו איך נכנסים למקום. חשב האיש קצת ואמר "אני צריך להתקין מערכות עץ במסגד, ואני אגיד לווקף, שבא מהנדס מחו"ל ואני רוצה שהוא יבדוק את העבודה". מהנדס אני לא, אבל בסוג העבודה המיוחד הזה שהוא היה צריך לספק, אני מומחה.

עלינו להר ופנינו למשרדי הווקף באל-אקצה. ידידי נכנס למשרד, ואני חיכיתי בחוץ. יצא אלי איזה ענק, יותר רחב מגבוה, והתבונן בי במבט סר וזעף. עכשיו אנו עוסקים כאן בענייני כבוד. הבחור שייך למשפחה מיוחסת ומכובדת מאוד במזרח ירושלים. לא ייתכן שיגידו לו לא, ואין מצב שיגידו לו שהוא ממציא סיפור. אבל היה לי ברור שלא ממש מאמינים לסיפור. עכשיו אני דיברתי אנגלית מעורבבת בערבית פלסטינית מדוברת. האנגלית שלי ברמה די רצינית, ולא תמיד ברור מאיפוא המבטא, לפעמים חושבים שזה מאוסטריה, אולי מצרפת, או מקום אחר כלשהו. הגם שאני מריח מישראליות לעשרה קילומטרים. ירדנו שלשתינו למסגד, והענק החשדן לא עוזב אותי לשנייה. בדקתי את העבודה, ונתתי לו הוראות מקצועיות, שברור שרק מומחה בנושא יודע. הענק נראה קצת נבוך, אבל החשדנות לא פגה. אז זהו, נכנסתי למאורת הארי ויצאתי מחובר יחדיו.

לפני כמה זמן שאלתי ערבי שאותו אני מכיר מענייני עבודה שנים רבות: "תגיד לי, מה יש שם, באל אקצה?", "שום דבר", ענה הכופר הישר.

 

 

על הכותל, האבן והמשיח

 

נפל דבר בישראל – נפלה אבן מהכותל המערבי. הלמות נפילת האבן עוררה התרגשות נבואית בקרב שוחרי הגאולה – זהו – סימן ברור – המשיח מופיע. הסימן היחיד, בינתיים, זה הסימן שאבן הותירה על הרצפה בנפילתה. מביני דבר טוענים שמאז חורבן הבית לא נפלה שום אבן. כמובן שלמשגיחי קיר האבנים הקדוש באלפיים השנים האחרונות יש רישומים בדוקים על כך. שלא לדבר שזה היה תיכף אחרי תשעה באב.

והחמור מכל – האבן נפלה בתחום שבו התאפשר לנציגי יהדות מזרמים שאינם חרדים להתפלל, גם בתפילה מעורבת. לי אישית, אין שום דיעה בעניין, וכעיקרון, אני נמנע מלפגוע ברגשות בני אדם, המאמינים במקומות קדושים.

הכותל המערבי הוא קיר תמך לרחבה המוגבהת שעליה בנו את בית המקדש השני. למעשה נבנו ארבע קירות תמך כאלה. כנראה שהורדוס –אחד המלכים הנתעבים ביותר שהיו בתולדות עם ישראל – בנה את הקירות האלה, תוך שיעבוד אכזרי של עם ישראל, שהוטל עליו מס כבד מאוד בממון ובכוח אדם כדי להגשים את שגיונות הגדלות של העריץ. בהמשך הוא בנה, או החל לבנות מחדש את בית המקדש השני, שנחרב זמן קצר לאחר סיום הבנייה.

למעשה הרומאים הרסו את ארבעת הקירות, והשתמשו באבנים לבנייה, למעט האבנים ההרודיאניות הכבדות.

גם בית המקדש הראשון, של שלמה, נבנה בעריצות ובאכזריות על ידי המלך שלמה, שאפילו מכר לחירם מלך צור, חלק מהגליל כדי לשלם עבור ההוצאות. שלטון האימים של שלמה הביא בסופו של דבר לפיצול עם ישראל, ומכאן החורבן היה בלתי נמנע.

כך ששני בתי המקדש האלו, לצערינו, הביאו לאסונות כבדים על עם ישראל.

איך עם ישראל, שעיקר ייעודו להביא את בשורת רוח האלוהות העליונה לאומות העולם, שעסקו בסגידת אבנים ועצים, מעניק קדושה לאבנים, והאבן מסמלת את השלב הנמוך ביותר של הבריאה, כשהאדם הוא השלב העליון. לאבן שנפלה, כנראה משחזור של בית אומייה, כפי שאני משער, כבר יש קדושה מיוחדת, על פי קובעי ההלכות, אסור לקדוח בה חורים כדי לחזק אותה במקומה, וכן הלאה.

אני נזכר ביהודי החרדי, שלפני חמישים שנה, זעק אל המתפללים בכותל שהם למעשה עובדי אבנים.

בפרק הראשון בבראשית, נאמר "נעשה אדם בצלמנו, בדמותינו". אין שום התייחסות לאבנים קדושות.

אנחנו נוהגים בחרדת קודש באבנים קדושות, ואם מישהו יבוא ויבעט באבן הקדושה, הרי שזה חילול השם המחייב מיתה. וכבר מתו בעבר מיליוני בני אדם שחיללו אבנים קדושות. הלוואי והיינו נוהגים זה בזה, שאנחנו נזר הבריאה – כמו שאנו נוהגים אל מקומות קדושים, לכאורה. לגבי, מקום קדוש נמצא רק בלבבות אנשים ישרים בתכלית. השם מצווה על משה, "של נעליך מעל רגליך, כי קדוש המקום הזה". אבל משה הוא הקדוש כאן, וכאשר הוא משיל את נעליו, הוא מסיר את החציצה בינו לבין העולם הפיזי, ובכך מקדש את העולם. והמשפט למטה מרמז על כך – שעלינו להכיל את רוח הקדושה האלוהית ולהקרין אותה לעולם. שום מבנה אבן לא עשה זאת, ולא יעשה זאת.

ובקשר למשיח, מה הדמות הפלאית הזאת אמורה לעשות – כאשר הוא יבוא, יאבדו פתאום כולם את האגואיזם ותאוות הבצע, יפסיקו לשקר ולחמוד? איך הצדיק העליון יצליח בכך? מה הוא יכול לעשות שמשה והנביאים לא הצליחו? זאת האחריות האישית של כל אחד מאיתנו, ואין צורך לחכות לשום דבר.

 

וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם, וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת-מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם. וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם. וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' מְקַדֵּשׁ אֶת-יִשְׂרָאֵל, בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.

 

 

מידע רב על הכותל נמצא בוויקיפדיה: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99